יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה

5 הלכות שנקבעו כאן

1. 1מתווך התובע דמי תיווך נושא תחילה בנטל להוכיח שנכרת הסכם תיווך בינו לבין הצד שנתבע. קיבול מפורש אינו נדרש, וניתן ללמוד על גמירת דעתו של הלקוח גם מהתנהגותו ומחילופי הדברים בין הצדדים.
2. 2קשר סיבתי עובדתי בין פעולת המתווך לבין העסקה אינו מספיק. המבחן לזכאות הוא שפעולת המתווך שימשה גורם יעיל למימוש העסקה.
3. 3פעילות של גורם נוסף אחרי פעולת התיווך הראשונית עשויה לחדש משא ומתן שנפסק — אך עשויה גם לנתק את הקשר בין פעולת המתווך לבין העסקה, עד שלא ניתן עוד לזקוף את התוצאה לזכותו.
4. 4כששני גורמים היו יחד הגורם היעיל להתקשרות, שניהם זכאים ומתחלקים בדמי התיווך. היות המתווך "גורם שבלעדיו אין" אינו מזכה כשלעצמו — נדרש שיהיה גם גורם מניע ושותף בפועל להשלמת העסקה.
5. 5קיום הסכם התיווך כפוף לחובת תום הלב. לקוח שמנצל מידע שקיבל מהמתווך כדי לפנות ישירות לצד השני ולעקוף אותו — מפר את חובת תום הלב, וכך גם כל דרך אחרת להתחמק מתשלום.