ע"א 107/86 · עליון · 1989
חסין נ' בלס
5 הלכות שנקבעו כאן
- 1מתווך זוכה בשכרו משהביא את הצדדים לכלל הסכם מחייב. העובדה שהצדדים לא מימשו את ההסכם או לא קיימו אותו אינה שוללת את שכרו, אלא אם הותנה אחרת.
- 2זיכרון דברים שאינו כפוף לכריתת הסכם עתידי הוא עצמו הסכם מחייב. פרטים חסרים בו — מועד ביצוע, סנקציות, ייפוי כוח — ניתנים להשלמה לפי סעיפים 26 ו-41 לחוק החוזים (חלק כללי) ולפי התרופות שבחוק התרופות.
- 3הודעת צד שאינו מעוניין עוד בעסקה, לאחר שכבר חתם על זיכרון דברים מחייב, אינה הודעה על היעדר כוונה להתקשר אלא שימוש באופציה חוזית לחזור בו — ולכן אינה הפרה.
- 4בעסקאות מקרקעין, ובהיעדר הסכם על שיעור אחר, זכאי מתווך מקצועי לדמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר העסקה מכל צד; הנטל על הטוען לשיעור חריג. אך אם הוכח שסוכם שיעור אחר (כאן 1% עם המוכר) – הולכים לפי ההסכמה. בסיס החישוב – התמורה המוסכמת בחוזה, אלא אם הוסכם אחרת.
- 5מימוש זכות חזרה חוזית אינו מקים חובת שיפוי כלפי הצד האחר בהוצאות שנגרמו לו, בהיעדר הסכמה על כך. כל צד נושא בהוצאותיו.
הסעיפים שפסק הדין מפרש
תקציר
המתווך תיווך בעסקת קומבינציה בין מוכר לקונה, ובין הצדדים נחתם זיכרון דברים. יום אחד בלבד לאחר החתימה הודיע הקונה שאינו מעוניין עוד בעסקה, והיא לא מומשה. המתווך תבע את דמי התיווך משני הצדדים, והמחוזי חייב כל אחד מהם ב-1% משווי המגרש, תוך שהוא מחייב את הקונה לשאת גם בחלקו של המוכר. בית המשפט העליון קבע כי זיכרון הדברים לא היה כפוף לכריתת חוזה עתידי אלא היווה בעצמו הסכם מחייב, וכי הפרטים שחסרו בו ניתנים להשלמה על פי דין. מכאן שהמתווך מילא את חלקו — להביא את הצדדים לכלל הסכם מחייב — ולכן זכאי לשכרו, בלא קשר לשאלה מה עלה בגורל העסקה. עוד נקבע שהשיעור המקובל הוא 2% מכל צד בהיעדר הסכמה אחרת – אך מאחר שהמוכר הוכיח שסוכם עמו 1%, נותר חיובו על 1%; בסיס החישוב הוא התמורה המוסכמת (כאן – שווי המגרש לפי השומה שעמדה ביסוד המו"מ), ולא התמורה במזומן בלבד; ושהקונה, שפעל מכוח אופציה חוזית לחזור בו, לא הפר דבר ולכן אינו חייב לשפות את המוכר.
העובדות
בעסקת קומבינציה נחתם זיכרון דברים, וכעבור יום הודיע הקונה שאינו מעוניין בעסקה. המתווך תבע דמי תיווך משני הצדדים.
ההלכה
המתווך זכאי לשכרו: זיכרון הדברים היה הסכם מחייב ואי מימושו אינו שולל את השכר. עם זאת, ערעור המתווך על גובה השכר נדחה – המוכר חב 1% (לפי מה שסוכם עמו), מחושב על שווי המגרש לפי השומה (840,000 דולר); הערעור התקבל רק לעניין הריבית מיום חתימת זיכרון הדברים. ערעור הקונה על חיובו לשפות את המוכר התקבל. (הקונה התפשר עם המתווך לאחר הגשת הערעורים.)
במבחן
אל תתבלבל עם דה-כהן נ' זר-גוטמן: שם ההסכם היה על תנאי מתלה שלא התקיים ולכן לא השתכלל כלל, וכאן ההסכם היה מחייב והצדדים פשוט חזרו בהם.
התקציר והרציו נכתבו עבור האפליקציה. לשון פסק הדין עצמו מופיעה בלשונית "הנוסח המלא".