רע"א 394/88 · עליון · 1988
אנגל שושני נ' אברון את פורת
3 הלכות שנקבעו כאן
- 1הפרת חוזה המכר בידי אחד הצדדים אינה פוטרת את הצד האחר מהתחייבותו לשלם דמי תיווך, משהשתכללה העסקה. עצם ההפרה אינה מבטלת התחייבות חוזית כלפי צד שלישי — המתווך.
- 2הצד ששילם את דמי התיווך רשאי לתבוע את הסכום מהמפר, כראש נזק בתביעת פיצויים בשל הפרת חוזה המכר.
- 3יש להבחין בין שני מישורים נפרדים: חוזה התיווך שבין המתווך ללקוח, וחוזה המכר שבין המוכר לקונה. הזכויות במישור אחד אינן נגזרות מהשני.
הסעיפים שפסק הדין מפרש
תקציר
הרוכשים חויבו בבית משפט השלום לשלם דמי תיווך, אף שטענו שחוזה המכר הופר בידי הצד השני. ערעורם נדחה במחוזי, ומכאן בקשת רשות הערעור. בית המשפט העליון הבהיר את ההבחנה בין שני מישורים משפטיים נפרדים. במישור הראשון עומד חוזה התיווך: חובת התשלום קמה מיחסי המתווך עם המוכר או הקונה, והיא מתגבשת עם השתכללות העסקה. במישור השני עומדת שאלה אחרת לגמרי — האם הופר חוזה המכר, ואם כן, אילו סעדים עומדים לנפגע כלפי המפר. הפרה במישור השני אינה מבטלת התחייבות שנוצרה במישור הראשון כלפי צד שלישי. הנפגע אינו נותר חסר תרופה: הוא רשאי לתבוע מהמפר את דמי התיווך ששילם, כראש נזק.
העובדות
הרוכשים חויבו בדמי תיווך אף שטענו שחוזה המכר הופר בידי הצד השני לעסקה.
ההלכה
הבקשה נדחתה. חובת תשלום דמי התיווך עומדת בעינה; הנפגע רשאי לתבוע את הסכום מהמפר כנזק.
במבחן
שתי שאלות נפרדות, ואל תערבב ביניהן: מול המתווך — חייבים. מול המפר — אפשר לתבוע את מה ששולם.
התקציר והרציו נכתבו עבור האפליקציה. לשון פסק הדין עצמו מופיעה בלשונית "הנוסח המלא".